 Prof. Gad Yair | Posted: 16-Aug-2010, 14:00 Edited: 17-Aug-2010, 0:57
צפייה בפורום אינה מחייבת רישום לאתר, תגובה כן. מייל זה העברתי אתמול לחברי המחלקה בירושלים יחד עם ההפניה למחקר המלומד עלינו. בינתיים התפרץ נשיא אוניברסיטת תל אביב לחדרי המרצים שם כדי לבדוק להם את הסילבוסים משעשע זה לא, אבל גם לא מאוד מרתק. אותי לפחות. עם זאת, דומני שנדרשת במה ציבורית לדיון הזה - ואתם מוזמנים להגיב. היה ואדרש, אגיב, בזמן דברי המייל אני רואה באמור למטה איוולת ועיוולת, ורוצה לחסוך מכם זמן כדי שתמשיכו בעבודתכם המדעית. אבל דומני שזה ידפוק על דלתנו בקרוב, כך שמי שרוצה להשתכשך בשלולית הבוץ מוזמן. אז מצ"ב. צר לי, ממש עם כאב לב חריף, על שכמה חברים לא זכו למינוי בכירים בדוח, ושרבים מאיתנו בכלל לא על המפה. באוניברסיטאות האחרות כבר יש ניסיונות התארגנות – המלמדים, בעיניי, כמה כולם כאן ציונים – אך אני לא ממש מוצא בזה עניין. ידפקו על דלתי, אשיב.
לתלמידי מ"א: אחל'ה נושא לתיזה ולדוקטורט. יהיו לכם הרבה ילידים לחקור.
גדי הנדון: מחקר מקיף בנושא פוסט ציונות באקדמיה
שלום רב,
בשנה האחרונה הקים המכון לאסטרטגיה ציונית צוות מיוחד שכותב מחקר מקיף בנושא פוסט ציונות באקדמיה. לאור השיח הציבורי שהתפתח בשבועות האחרונים בנדון, אנו מבקשים לעדכן אותך על תוצרי הצוות עד כה. להלן קישור לטיוטת מחקר עדכנית לאוגוסט 2010:
izs.org.il/documents/Post%20Zionism%20in%20the%20Academy-Draft.doc
המחקר המלא, כולל המלצות מפורטות, מתוכנן לצאת לאור באוקטובר 2010.
במידה ותרצה להעיר או להוסיף על המחקר, נשמח לעמוד עמך בקשר.
תודה על שיתוף הפעולה.
בברכה,
עדי ארבל
מנהל הפרויקט
המכון לאסטרטגיה ציונית
לפרטים נוספים: עדי ארבל, מנהל הפרויקט, טלפון: 02-5817196, adi@izs.org.il |
| Prof. Gad Yair | Posted: 16-Aug-2010, 14:01
לבנתיים מיכל פרנקל שלחה הודעה זו לא יודעת כמה מכם קיבלו וקראו את הדו"ח האווילי של הציונים מטעם עצמם.
בהתחלה חשבתי שאם לא נעשה מזה עניין, זה ידעך לבד. לאור הפרסום היום בעמוד הראשון של הארץ, זו כנראה רק ההתחלה, ואני חוששת שאסור לשבת בשקט.
מי שפספס http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1184817.html
זה לא מקרטיזם, זה פאשיזם. זה מאוד מסוכן מאוד, מאוד מפחיד. אם המגמה הזו תימשך, לא תישאר הרבה עבודה מדעית שנוכל לעשות.
אם מישהו מכם, שלא קרא את הדו"ח, חושב שציונותו תהיה לו למגן, אני ממליצה בחום לקרוא את הדו"ח. כל ביקורת על המדינה, על קליטת עליה, על אי שוויון מגדרי, על הבירוקרטיה המדינתית, כולם פוסט ציונות מסוכנת. אפילו אנשים שמעולם לא התעניינו בציונות (או רק קצת) כמו בנדיקט אנדרסון, נכנסים למשוואה (וכנראה גם כמה מאמרים על הילידים האמריקאים, אם לשפוט לפי הכללתו של הקורס של נועה במדגם). לפי מחברי הדו"ח, שום דבר שאינו שיר הלל לישראל, אינו מחקר שלגיטימי לעשותו כאן.
בקיצור, אם נבהלתם כמוני, אתם מוזמנים לאספה של סוציולוגים חרדים, ביום רביעי הקרוב, בשעה 12, באוניברסיטת תל-אביב, במחלקה לסוציולוגיה (בנין נפתלי קומה 6).
רבים מאיתנו נמצאים בחו"ל ואחרים עמוק בבונקר הכתיבה. בכל זאת, לדעתי, אנחנו צריכים לצאת מהבונקר וללכת לחשוב ביחד כיצד להתמודד עם הטירוף הזה. זה רגע האמת.
מיכל
|
| Prof. Gad Yair | Posted: 17-Aug-2010, 2:06 Edited: 17-Aug-2010, 2:28
הארגונים האנטי ציוניים מחריפים את מאבקם באקדמיה. ראו את האיום על רבקה כרמי בבן גוריון, ועל השיעור בתגובה הולמת לנשיאי המוסדות http://news.walla.co.il/?w=/1/1722697 הארגונים הללו שלוחמים במדעני המדינה ובמשפטנים ובסוציולוגים - הם כולם התבלבלו באורח חמור. מי שאנטי ציוניים זה הם - כל שצריך לראות כדי לראות זאת זה להעמידם מול מראה ולראות בעצמנו ולהראות לעצמם שהם לבושים בצבע החולצות של מי שפיטרו את הפרופסורים היהודיים בגרמניה, טבחו באינטלקטואלים הפולניים, ובצ'כים לא הותירו מינוי. כמו הנאמנים שלנו, גם ההם של אז התהדרו בשבח הציונות, סליחה, הלאומיות הגרמנית שלהם (היה כאן מי שראה את אלו שלנו ומיד ראה אותם, כמעט אחד לאחד - אותן דרישות, אותן טקטיקות - ובקצה אותן משרפות ולוע אקדח). שלא תטעו: זה אותם אנשים ששרפו את מחנה זכסנהאוזן אחרי שיצחק רבין ביקר בו ב-1992; זה אותם שהמשיכו בהדק. זו אותה לוגיקה של מיצוי הלאומיות - ומיצוי, כמו פתרון סופי, הוא משהו בלתי ישראלי. אז בניתוח מחמיר, מדובר, למעשה, בתנועה אנטי ציוניות, שבלוגיקה הלאומית שלה תוביל את ישראל לפירוק מכל מה שהציונות ביקשה לנטוע (זה שהיו קלקולים זה לא העניין; מדובר בלוגיקות תרבותיות-אידיאולוגיות-פוליטיות).
אנחנו והמבקרים אותנו לא נמצאים באותו עולם דיסקורסיבי, והציונות החומה שבפיהם צריכה להתגלות בכל צבעה: לא כחול לבן (שזה אנחנו), אלא הארגונים החומים. כדאי שנהני הקצוות, מי שרוכבים על הגל הנאצי-פופוליסטי הזה, יראו על איזה גל הם רוכבים. תקראו, רבותיי, ספרים והיסטוריה.
פרופ' כרמי, מישהו בתל אביב זכה לשיעור בניהול. כל הכבוד http://coolcite.com/blog/1227/?post=19 . |
| Prof. Gad Yair | Posted: 17-Aug-2010, 3:51
This is something I got through personal e-mail from one rachelme@smile.net.il. This is another proof for the Brown Shirt thesis. I hope that Luis and Anne Wollen Trustees will see you for what you are (=asking for Israel Academia BOYCOTT) and will BOYCOTT you by stopping the funding to your University. After all you wish so intensly to DIVEST the Israeli Academia. LETS START BY DIVESTING (=STOP FUNDING) to YOUR OWN job. You could always look for a job in Gaza or Bir Zeit U.(Overthere they love Jewish Kappos) ----- Original Message ----- From: "msyairg" To: "'rachelme'" |
 Prof. steven plaut | Posted: 17-Aug-2010, 5:32 Edited: 18-Aug-2010, 4:09
[Deleted by Forum Owner] |
| Prof. Gad Yair | Posted: 18-Aug-2010, 0:15
היי מיכל וגדי.
אני עוקב אחרי ההתפתחויות של הימים (והחודשים) האחרונים וקראתי את תגובותיכם.
כמובן שאני מאוד מודאג מהמצב, אבל לפני שמגבשים אסטרטגיית פעולה חשוב לדעתי
להבין איך התופעה עובדת.
אני נולדתי בארגנטינה בשנת 1983, השנה האחרונה לדיקטטורה האכזרית ביותר שהייתה
במדינה, שעלתה לשלטון שבע שנים קודם לכן בתמיכה ציבורית עצומה. במהלך
הדיקטטורה נרצחו 30 אלף בני אדם (ה"נעלמים"), רובם מהשמאל, בטענות מאוד דומות
לאלה שאנו שומעים היום מ"אם תרצו" ודומיהם. הרדיפה הפוליטית לא פסחה על שערי
האקדמיה: מחלקות "שמאלניות" (כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה) נסגרו לתקופה
מסוימת, ספרים מסוימים נאסרו, מרצים רבים עזבו את המדינה ואלה שנשארו נרדפו,
הושתקו ולפעמים גם "נעלמו". אגב, אחת הסיבות לכך שלא היו ספרים של מרקס והוגים
סוציאליסטיים אחרים אצלי בבית, למרות שאבא שלי סוציאליסט, היא שסבתא שלי שרפה
את אוסף הספרים שלו כדי שלא יהיו לו בעיות. בקיצור, הדיקטטורה השליטה משטר טרור
וכל מי שנחשד ב"חתרנות" או סתם חשב אחרת מהשלטון נחטף ו"נעלם".
המקרה הארגנטינאי הוא אחד מבין רבים בהיסטוריה הקרובה ולכן אני מבין את החרדה
שתוקפת אותנו לנוכח האירועים של הזמן האחרון. אבל בניגוד לחונטה הארגנטינאית,
הימין הישראלי לא רוצה ש"ניעלם" או נישלח לכלא. אולי הוא רוצה, אבל הוא יודע
טוב מאוד שתמונות של מרצים מפוטרים או מובלים לכלא בגלל התנגדותם לשלטון ייצרו
תגובות קשות בארץ ובעולם וזה יפגע במטרות שלו. לכן הוא עובד בכלים אחרים, שלא
מערבים אלימות גלויה, כמו דה-לגיטימציה והחרמה. בניגוד למה שחלק מהמחנה הנאור
חושב, הגל הזה לא יוביל לשריפת ספרים או לרדיפה אלימה. האמצעים האלה שמורים
לחצר האחורית שלנו בשטחים. במקרה של האקדמיה, זה יוביל לגסיסה איטית של התחומים
שלנו. איך זה עובד? כל מי שמלמד סטודנטים לתואר ראשון במחלקה יודע את זה. כאשר
מבנה התקציב של האוניברסיטה נקבע על פי שיקולי רייטינג (כמות סטודנטים), יש לחץ
עצום לשימור לקוחות. בתחומים כמו שלנו, בהם אין זיקה ישירה לשוק העבודה, המצב
חמור יותר. הלחץ לשימור לקוחות מביא לירידת הרמה האקדמית, אינפלציה של ציונים
ואמצעים אחרים שנועדו לשפר את שביעות רצון הלקוחות.
בגלל גילי והמעגל החברתי שלי אני שומע איך סטודנטים מחוגים שונים בפקולטה
מדברים על המורים שלהם ותאמינו לי שזה מדאיג מאוד, בלי קשר לפוליטיקה. אנחנו
כבר לא סמכות בעיני הסטודנטים (אני מדבר על הסטודנטים כולם, לא רק על פעילי "אם
תרצו"). לא אנחנו המתרגלים ולא אתם המרצים. אנחנו רק מספקים להם מוצר.
הסמכות עבור הסטודנטים שלנו נמצאת במקום אחר: המפקדים שלהם בצבא, הרבנים שלהם
או מנהיגים פוליטיים או חברתיים דוגמת ראשי "אם תרצו" או ליברמן. הם לא סופרים
אותנו. המאמרים שאנו מלמדים אותם שווי ערך בעיניהם (אם לא נחותים יותר) לכל
טקסט פובליציסטי שהם פוגשים בתקשורת או בספרים של אלופים במיל'. ההבדל היחיד
הוא שאת הטקסטים האלה הם קוראים לפחות, מה שקשה להגיד על המאמרים. אנו יכולים
לעשות מחקר מדעי לתפארת, אבל אם אף אחד לא קורא אותו ובמקום זאת אנשים שואבים
את הידע החברתי שלהם מהספרים של בוגי יעלון או אלעזר שטרן, אז יש לנו בעיה
שהולכת מעבר להגנה על החופש האקדמי.
על רקע זה, נורא קל לתנועה כמו "אם תרצו" לפעול בלי להגיע לאלימות גלויה.
באוניברסיטה שמתבססת על רייטינג, מאוד קל לפגוע במרצה או בחוג שלם על ידי חרם
צרכנים (ואם מדובר בקורס חובה, באמצעות מכתבים למערכת, כפי ששניכם
יודעים). במקרה של מרצים בלי קביעות ומתרגלים החוששים לפרנסתם זה יכול להביא
ליישור קו עם הימין או ל"הליכה על ביצים" כדי לא לעצבן את הלקוחות ושלא יפטרו
אותנו. בקיצור, הם לא צריכים לשרוף ספרים, לפטר מרצים או לסתום פיות בצורה
אלימה. הם פשוט יכולים להצביע ברגליים והכסף יילך איתם.
לפיכך, אני חושב שכדאי להפסיק להילחם בתחנות רוח. למעט מאוד אנשים במדינה אכפת
מאובדן הדמוקרטיה ולכן לא יעזור עוד עצומה, עוד מאמר בעיתון או עוד קריאה
לגינוי מצד פוליטיקאים. זה רק ישכנע את המשוכנעים (תקראו את הטוקבקים של
היומיים האחרונים לראייה). מה שצריך לעשות לדעתי, למרות שזה קשה, זה להילחם נגד
השיטה הכלכלית שהופכת את הסטודנטים לצרכנים ונותנת להם כוח להחליט מה יילמד
באוניברסיטה. זה לא ימגר את הפשיזם (שום דבר לא יעשה את זה בנסיבות הנוכחיות),
אבל לפחות זה ישמור על החופש האקדמי. הדרך הכי טובה שאני מכיר היא לתבוע הנהגת
ליבה משותפת לכל הסטודנטים, בדומה למה שנהוג בארה"ב ובמידה מסוימת גם
בארגנטינה. ברמה המחלקתית, הפיתרון הוא להגדיל את כמות קורסי החובה על חשבון
קורסי הבחירה. בהתחלה זה יגרום להרבה תלונות, אבל לאורך זמן זה יכול להשריש
תרבות אקדמית אחרת ולהחזיר את הסמכות למרצים. אני מניח שתגידו שמה שאני מציע
הוא בלתי אפשרי במציאות הנוכחית, אבל אני לא רואה דרך אחרת להילחם בתופעה. אולי
פעילות מחאה תשיג שקט תעשייתי לזמן מסוים, אבל בטווח הארוך אנחנו נפסיד כי
המדינה הולכת לכיוון של "אם תרצו". בינתיים כולנו נמשיך לסבול מעוינות
הסטודנטים, שעכשיו קיבלו גושפנקא נוספת כדי לתקוף אותנו.
אני מתנצל על המכתב הארוך.
תודה לשניכם.
אריאל ינקלביץ
|
| Prof. steven plaut | Posted: 18-Aug-2010, 3:42
While bragging about muzzling his own Board of Governors, denying THEM
freedom of speech, TAU President Joseph Klafter pretends to favor freedom
of speech, attacks Mark Tanenbaum:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1185144.html
"במושב חבר הנאמנים האחרון, שהתקיים לפני כמה חודשים, הועלתה הצעה על ידי כמה
חברים להצר צעדים, ואפילו לפטר, מרצים התומכים בחרם אקדמי על ישראל. לא אפשרתי
דיון בנושא. למרות שאני מתנגד לכל סוג של חרם, אני מאמין שזו זכותם של מרצים
להביע את דעתם, גם אם היא מרגיזה אותי ואת הסביבה. אחד התורמים אמר לי שלא
אקבל תרומות אם אמשיך לתמוך בחופש הביטוי שלהם. אמרתי לו שהאוניברסיטה אכן
זקוקה לכסף, אבל שקבלת עמדתו פירושה ניפוץ הבסיס שעליו מושתת כל מוסד אקדמי.
התורם הזה אכן העביר את תרומותיו למוסד אחר, אבל מעבר לכך קשה לדעת אם אכן יש
ירידה בתרומות בגלל זה, כיוון שגם המשבר הכלכלי העולמי משפיע".
|
| Prof. Gad Yair | Posted: 18-Aug-2010, 4:32
[Deleted by Forum Owner] |
 Mr. Adam Klin-Oron | Posted: 18-Aug-2010, 4:51 Edited: 18-Aug-2010, 4:53
[Deleted by Poster] |
| Mr. Adam Klin-Oron | Posted: 18-Aug-2010, 4:55
אריאל, רציתי להחמיא לך על מחשבה מקורית ומעמיקה, שחורגת מרוב מה שנאמר בנושא עד כה. יחד עם זאת, למרות שאני מסכים עם רוב הניתוח שלך - אני חולק על המסקנות. ראשית, לדעתי רוב הדיונים שהתנהלו בנושא מפספסים את הנקודה. הם זועמים על 'אם תרצו' או 'המכון לאסטרטגיה ציונית' או 'מוניטור האקדמיה הישראלית'. אבל למה? הרי אלו גופים פרטיים, הנהנים ממימון פרטי, ואפילו אם היה מדובר בגופים ציבוריים - זכותם לומר את דעתם. זכותם אפילו לומר את דעתם בצורה שאינה מבוססת, וכל עוד לא מדובר בדיבה, אפילו דמגוגית. מה הטעם לזעוק שמשתיקים כאן פיות כשאנו עצמנו רוצים להשתיק פיות? הבעיה היא, כפי שאריאל מציין, שאנשים רבים מקשיבים למה שארגונים אלו אומרים, ובעצם, חשבו כך - ברמה כזו או אחרת - כבר קודם. השאלה "למה" פחות רלוונטית בעיני כאן, אלא הדרך הראויה לנסות ולשנות את המצב. אריאל גורס ששינוי פנימי בתוך האוניברסיטאות יוביל לפיתוח חשיבה ביקורתית + כבוד לסמכות (שילוב מעט מוזר בעיני, אבל ניחא) אצל הסטודנטים. לדעתי, זה לא הפתרון. האוניברסיטאות ימשיכו לראות עצמן כספקות שירות ללקוחות, והלקוחות ימשיכו לדרוש את הכבוד המגיע להם כלקוחות, בגלל שזהו אופי התיקצוב של השכלה הגבוהה בישראל בשנים האחרונות וכך התארגנו מחדש הנהלות האוניברסיטאות במהלך הזמן (ואני ממליץ לקרוא את מאמרו של ארז מגור בנדון). אם צריך לשנות את זה ואם לאו, אי-אפשר לעשות זאת דרך שינוי תוכנית הלימודים. אבל גם כאן, נדמה לי שההתבוננות באוניברסיטאות בארץ כמשק אוטרקי שרק צריך לשמור על האוטרקיות שלו, ולרוב אף בצורה אוטרקית (עצומות באינטרנט, פגישות מחאה פנימיות, דיונים ברשימת תפוצה פנימיות, מאמרים ב'הארץ') היא מוגבלת. אם אנחנו רוצים שינוי, אנחנו צריכים לפעול במקום שבו התרחש השינוי - מחוץ לאקדמיה. ברמה הפרקטית ביותר, אנחנו צריכים לדרוש להיות נוכחים בכל דיון רלוונטי של וועדה רלוונטית בכנסת, להגיב בתקשורת בזמן אמת (ואבנר דה-שליט כותב שהדבר אכן נעשה), לדרוש הבהרות מנשיא אוניברסיטת תל-אביב בסנאט, להוציא קמפיינים נגדיים (כפי שהקרן החדשה אכן עשתה) וכדומה. ההחלטות לא יתקבלו בתוך האוניברסיטאות, הן יתקבלו בזירה הציבורית, ושם צריך לפעול. ברמה עקרונית יותר, נדמה לי שהאקדמיה מייצגת כוח הנמצא בנסיגה בחברה הישראלית כרגע - רציונליות האמונה על בירור מעמיק של עובדות, על חשיבה יסודית, על פתיחות למגוון דעות (ברמה העקרונית, לפחות). הפתרון אינו המשך ההסתגרות, אלא נסיון לפעול בתוך החברה: להשפיע יותר על מערכות החינוך, ללכת ולפעול גם בפוליטיקה, להיות מעורבים יותר בעמותות, ארגונים, בתקשורת, בתעשייה, במגזר הציבורי וכדומה. זה לא רק יועיל לנו במאבקי תקציב ומדיניות, זה גם, נראה לי, הדבר הנכון לעשות מבחינה מוסרית - מתוך מחויבות שלנו הן לחברה בתוכה אנו חיים והן לצורת החשיבה עליה אנחנו אמונים. |