Prof. Gad Yair's Blog



שיתופי פעולה מוליכים לרעיונות חדשניים
Bookmark and Share

הפתעה מדעית: שניים זה יותר מאחד ועוד אחד! כך זה לפחות בכל מה שקשור לחדשנות במדע בן-ימינו. זה לא תמיד היה כך: כשחשבו בעבר על פריצות מדעיות גדולות נהגו להרהר בניוטון, בדארווין או באיינשטיין. אגב כך הזכירו גאונים נוספים שישבו לבדם, חשבו לבדם, כתבו לבדם ופרסמו לבדם. חדשנות, אמרה האמונה באדם, היא תכונה סגולית של אדם יחיד ומיוחד, שמחשבתו הייחודית היא הנותנת את אותו ערך מוסף למה שכבר ידוע. במיתולוגיה של המדע בולטות דמויות של מדענים כבודדים, מי ששהו לבדם באוהלה של תורה ויצאו עם ידע חדשני בידם. המודל ההירואי הזה כה מקובל, עד כי ישנם מקומות שבהם רשימה של מספר מחברים בפרסום מדעי דורשת חידוד של "התרומה הסגולית" של כל אחד מן הרשומים כמחברים. מה חלקך במאמר באחוזים, שואלים, כאילו מאמר משותף הוא פחות ייחודי ופחות חדשני ממאמר שנכתב בצוותא.

בסדרת פרסומים מרשימה ובהרצאת טד – כולל בכתב העת Science – הראו הסוציולוג בריאן עוזי ועמיתיו מאוניברסיטת נורת'ווסתרן כי מרבית המאמרים החדשניים והמשפיעים במדע בן-ימינו נכתבו בצוותא על ידי מספר חוקרים. בנתחו את המאמרים המשפיעים ביותר בקובץ של עשרות מיליוני מאמרים מצאו עוזי ועמיתיו כי בשנות החמישים של המאה העשרים מאמרים חדשניים פורסמו, אמנם, על-ידי יחידים פורצי דרך. לעומת זאת, ככל ששנת הפרסום מתקרבת לימינו כך נוטים מאמרים חדשניים לצאת תחת ידיים רבות יותר. לדבריו של עוזי, אם בעבר היה חוק "עשרת המטרים" – קרי, ששיתוף פעולה צריך להיות עם מדענים שחדרם סמוך לשלך במסדרון – בימינו החוק הוא של חיבור בין-יבשתי. ככל ששיתוף הפעולה הוא בין מדענים רחוקים יותר ובין תרבויות ומסורות שונות – כך חיבורי הרעיונות נוטים להיות יצירתיים יותר ומשפיעים יותר על תחום הדעת.

בניתוח של 17.9 מיליון מאמרים ב-Web of Scienceבכל תחומי הדעת מתגלה, לדבריו, דפוס אוניברסלי: המאמרים בעלי ההשפעה הרבה ביותר מאופיינים בקומבינציות מוכרות בין תחומי ידע מוכרים, אך בחיבור מיוחד זה נעשית קומבינציה יוצאת דופן שמטילה אור חדש על תחומי המחקר. לדבריו של עוזי, חדשנות היא לא תוצר של קפיצה נחשונית של יחיד אל הלא נודע. אדרבה: מאמרים בעלי השפעה מדעית משמעותית מצויים בלב השיחה המדעית, בתוך מה שמקובל לעשות, ומחבריהם מפעילים במעבדתם כלים ידועים ומוכרים. עם זאת, בזכות שיתוף הפעולה עם רחוקים מהם מדענים מחברים משהו ידוע בדרך שאחרים טרם חשבו עליה. כך, המאמרים המשפיעים ביותר מצויים בתוך שיחה גדולה וקונבנציונלית, שרבים מצויים בה, ועם זאת הם מצליחים להחדיר אל תוך הנהוג, המוכר והידוע דבר מפתיע, שמשנה את עבודתם של חוקרים מכאן והילך. לדבריו של עוזי, מאמרים שמתפרסמים תחת ידם של צוותים הם חדשניים יותר ממאמרים שנכתבים על ידי בודדים. החיבור שהטרוגניות מביאה אל תוך מעבדות המחקר מסייע למדע להתקדם יותר ממה שהיה נהוג במודל היחידני. אחד ועוד אחד הם יותר משניים!

כיצד מודדים זאת?

שיטת המדידה של בריאן עוזי עומדת על שני מהלכים. במהלך הראשון הוא בוחן את הרכב רשימת המקורות של כל פרסום. כדי לחשב "קונבנציונליות" מחשבים עוזי ועמיתיו את ההסתברות להופעתם בצוותא של כל זוג של כתבי עת (מתוך למעלה מ-15,000 שיש ב-WOS). כך מחושבים זיווגים קונבנציונליים של כתבי-עת למול זיווגים נדירים – ציטוט של שניים או יותר כתבי-עת ש"לא הולכים ביחד" בספרות המחקר. לאחר הבירור של הזיווגים הללו בחנו החוקרים מיהם המאמרים המצוטטים ביותר במאגר, תוך התמקדות ב-5% המאמרים המצוטטים ביותר.

הממצאים מורים כי ההסתברות של מאמר להיות בנבחרת המצוטטת קשורה למידת חוסר השגרתיות של הזיווגים בין כתבי-עת שונים. כך, ההסתברות של מאמר להיות משפיע יותר גבוהה בלמעלה משלושים אחוזים כאשר רשימת המקורות שעליה נסמכו החוקרים היא בלתי-שגרתית. והסיכוי של צוות מחקר להרכיב רשימת מקורות כזו גבוהה יותר כאשר צוות המחקר הוא גדול והטרוגני.

מה זה אומר? זה אומר שצוותי מחקר המשלבים כוחות מדיסציפלינות שונות, מוסדות שונים ומדינות שונות עשויים להוביל למדע טוב יותר. פרופ' גבריאל סלומון ז"ל מאוניברסיטת חיפה טען כי אינטליגנציה אינה תכונה אישית אלא קבוצתית: היא עניין מבוזר, כך שהחלקים מניבים להישג הקבוצתי יותר מתרומתו של כל איבר או של כל חוקר לכשעצמם. לממצאים אלו יש משמעויות חשובות למדיניות המדע, כיוון שהם תומכים בבינלאומיות, בהשתלמויות, בשבתונים בחו"ל – ובכל אמצעי המערבב אל תוך קלחת המדע המתמחה תיבלונים ממקורות זרים. רק כך מדע יכול להיות תחרותי, רק כך הוא יכול להותיר חותם על העבודה המדעית ברמה גלובלית.

Leave a comment: