Prof. Gad Yair's Blog



בארצי הזרה לי
Bookmark and Share

בארצי הזרה לי

לאחר הבחירות גבה לבבה של הממשלה החדשה. בכוח שררתה היא השיתה חוקי נאמנות, ושוט תִקצוּבה אסר פעילותם של ארגונים שביקשו להרחיב דמיון והכרה. דובריו האידיאולוגיים של הימין יצאו בהכרזות בוטות כנגד הדמוקרטיה הליברלית והשמאל הבוגדני. בעוד שרים החלו משתלחים בבוטות במי שאינו מתייצב לימינם, נאמניהם הטילו רימון וירו באקדח. מי שלא היה חלק מהלאום, נדון לאין; אמנים שלא יצרו על-פי הנחיות השררה הועלמו מן הציבור; וסופרים שלא נענו ללאומיות המתחדשת איבדו תעסוקתם. עיתונאים התייצבו למסדרי כתיבה, עורכי-דין חזו באזרחות משתנית למולם. שופטים, מורים, רופאים ומדענים הפכו לעובדי מדינה, כל תכליתם מימוש מצוותיה. מחויבותם לערכי-היסוד של מקצועותיהם – כמו נאורות, חירות מחשבה ושוויון לכולנראתה מעתה בוגדנית. אינטלקטואלים הוקעו והוכו, ולא רחק יום שריפת ספריהם. ואכן, הטרור הפוליטי עשה את שלו: ימים לא רבים לאחר הבחירות הצליחה הממשלה להדמים בארץ ביקורת ולהחשיך יצירה ואמנות. והארץ הפכה זרה.

ימים לא רבים לאחר הבחירות, כתב הנס פאלאדה, חשו גרמנים רבים שהארץ שאהבו כבר אינה ארצם. לדבריו, השברים הטקטוניים בתשתיות הדמוקרטיה הבהילו את האינטלקטואלים ושיתקו את התקשורת, המדע והמשפט. הפחד מאובדן תקצוב עשה את שלו, והחשש מצנזור תיאטרון וקולנוע חדר אל תוך ליבותיהם ומחשבותיהם של יוצרים ואמנים. לדבריו של פאלאדה, זמן לא רב לאחר עליית הנאצים החלה גלות עצומה מן הארץ, שהפכה זרה לאוהביה. נכון שרק מעטים נטלו מיטלטליהם ועברו לארץ נוכרייה, אך יוצרים רבים בגרמניה עשו תנועה של גלות פנימיתוהשתתקו. שופטים, מורים, רופאים ומדענים המשיכו לתת את גופם למדינה, אך את מחשבותיהם האמתיות הם החביאו פנימה. הם השתבללו מפחד, ורוח היוצר שבהם נכבלה ונקשרה. הם הצביעו במועל יד, ואומץ ליבם הסתכם בכתיבה למגירה. כי ארצם, כתב פאלאדה, הפכה לארץ זרה, מסוכנת ואלימה. סבסטיאן הפנר, עיתונאי גרמני שבחר לצאת אז לחיי גלות באנגליה, היטיב לתאר את הארץ שהייתה ואיננה:

"גרמניה, שהייתה לי ולשכמותי "ארצנו", לא הייתה בסופו של דבר כתם על מפת אירופה. היא הייתה מכלול של תכונות אופייניות מסוימות: ההומאניות הייתה אחת מהן, אך גם הפתיחות לכל עבר, יסודיות מהורהרת של מחשבה, אי-נחת מתמדת מן העולם ומעצמך, אומץ לחזור ולחקור ולפסול, ביקורת עצמית, אהבת האמת, אובייקטיביות, אי-שביעות-רצון, נחרצות, רב-צדדיות, סירבול מסוים אך תשוקה לאילתור פרוע, איטיות ורצינות אך גם הרבה יצירתיות משועשעת, המבקשת למצוא לה ביטוי בכל דרך אך נסוגה שוב ושוב כאילו איננה עניין ראוי, כבוד לכל דבר שונה ומיוחד במינו, מזג טוב, נדיבות, סנטימנטליות, מוזיקליות, ומעל לכל חירות גדולה: משוטטת, בלתי-מוגבלת, ללא מידה, לא מתחייבת ולא נכנעת. בחשאי היינו גאים בכך שארצנו, מבחינה רוחנית, היא ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. אבל כמו תמיד זאת הייתה גם הארץ שאליה היינו מחוברים, משום שבה הרגשנו בבית" (סיפורו של גרמני: 1933-1914).

בקוראם ציטוט זה מזהים ישראלים רבים דווקא את ארצם הישנה. תן קצת, קח קצת, אבל התיאור של הפנר קולע בעיניהם לישראל הציונית. ואכן, מחקריי על ישראלים וגרמניה מראים, כי רבים כאן נוהגים להתבונן על גרמניה כדי להבין את עצמם; כדי להגדיר עצמם כשונים; כדי לנקות עצמם מכף החובה שההיסטוריה עשויה להניח לפתחם. אנשי תקשורת ומדינאים עושים כן, גם קציני צבא ומדענים. כי הטראומה התרבותית הישראלית מוליכה ישראלים לשאול עצמם מה מבדיל אותם מן הגרמנים של אז, ומה מבדיל את ארצם כיום מגרמניה של אז. לעיתים תכופות הם מביטים בגרמניה ההיא כדי לומר לעצמם: אנחנו איננו כאלו, אנחנו לא עושים כך. המבט אל גרמניה – האחר המוחלט של הישראליות – מסייע לישראלים להבין את עצמם ואת ממשלת ארצם.

בשיחות עם ישראלים עולות לאחרונה אמירות בדבר גלות פנימית מן הארץ, שהפכה לזרה, ונשמעים צלילי חשש מן המשטר, שאיבד את זהותו התרבותית. כמו בתיאוריהם של פאלאדה והפנר על הגלות הפנימית בגרמניה, כך אני שומע ישראלים אומרים שארצם האהובה זרה להם. ואכן, התבוננותם אל גרמניה ואל עברה מסייעת להם להבין – כמו בהתבוננות במראה – תהליכים שהם וארצם עוברים. הם מתבוננים על ההיסטוריה הגרמנית וחוששים שמה שקרה שם יקרה גם כאן: שהלחץ הממשלתי יצמצם את המדע הישראלי רק למה שמועיל; שהאיום על חופש היצירה יטיל צל כבד על הרוח החופשית; ושבמקום אור הנאורות, תתקדר התרבות הישראלית ותוחשך. ואכן, בהתבוננותם במראה הגרמנית יש ישראלים החוששים כי במבחן הזמן, הם יסכמו בעוד זמן את שמתרחש בשדה הרוח והמדע בישראל כפי שסיכם תומס מאן בביקורתו על הגולים הפנימיים, אותם יוצרים שהתייראו מן המשטר הנאצי אך נשארו בגרמניה ויצרו על-פי שטאנץ של מדינה: "ייתכן שאני מודרך על ידי אמונה טפלה, אבל בעיניי, כל ספר שיכול היה בכלל להידפס בגרמניה בין 1933 ל-1945 גרוע מחסרי הערך ואין לאדם כל חפץ לגעת בהם. נודף מהם ריח של דם. יש לגרוס את כולם". ואכן, יש ישראלים המתבוננים על ארצם וחוששים, כי כזה יהיה גזר הדין של ההיסטוריה גם פה: שהתקשורת, האמנות, הספרות, הקולנוע, השירה והמדע יהפכו לשטאנץ מדינה, ושצריך יהיה לגרוס את כולם.

אבל צריך להרגיע: ישראל היא לא גרמניה. ולכם יש החופש להוסיף על כך. לבנתיים.

 

פרופ' גד יאיר, סוציולוג, האוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "אהבה זה לא פרקטיש: המבט הישראלי על גרמניה" מנתח את ההבדלים העמוקים שבין התרבות הישראלית לגרמנית (ספריית פועלים, קו אדום, 2015).

 

  

1
Anonymous
15-May-2016, 4:14
"Fox news is a success because it is the ONLY legitimate televsion news organization in America.All of the other news organizations are in the tank for the left/liberal/democrat ruling class."It's easy to say that when your own team is in the tank for the riet/-winghneo-consgrvative/corporatist elites. Fox New only exists due to the whims of Rupert Murdoch. Besides, you guys got the whole talk radio game sewed up. When's the last time anyone has heard a liberal voice on radio besides NPR? Anyone? Anyone? Bueller? Bueller?Beuller?

2
Anonymous
01-Feb-2016, 5:17
great stuff as usual! I enjoyed reading this and sadly I have to agree with most of them (as someone outinsider)!

3
01-Feb-2016, 4:54
הנבואה רחוקה ממני, אבל הנה http://goo.gl/Kjmiqf

Leave a comment: