Prof. Gad Yair's Blog



אוניברסיטה בשש שעות?
Bookmark and Share

 

בנאום ההכתרה שלו בירך נשיא הטכניון לשעבר, פרופ' יצחק אפלויג, את עמיתיו למוסד על הצטיינות ומקוריות. בסייפא של דבריו הוסיף אפלויג מסר ערכי: אשמח לראות את נורות המוסד מאירות גם בעשר בלילה, כי הצטיינות ומקוריות הן פונקציה של עבודה, ועבודה היא פונקציה של זמן. המסר שלו שיקף, למעשה, את נורמות העבודה של המוסדות המובילים בארה"ב. "אצלנו מקובל שבוע עבודה בן שמונים שעות בשבוע" הצהיר נשיא הרווארד לשעבר, פרופ' לארי סאמרס. "רק כך זוכים בפרסי נובל, רק כך ממצים את ההון האינטלקטואלי של המוסד". 

ירושלים רחוקה מבוסטון, אולי גם מחיפה. בהחלטה תקדימית ביקשה הנהלת האוניברסיטה העברית מראשי המחלקות לצמצם את שעות פעילות הסמינרים עד לשלוש וחצי, וזאת בכדי לתת להורים לילדים צעירים מספיק זמן כדי לאסוף את ילדיהם מהגן, מצד אחד; ומצד שני בכדי לתת להורים הזדמנות שווה להיות נוכחים בסמינרים, שבהם השכל מאותגר והלב מורטט אלי יצירה.

מדיניות זו של "עד שלוש וחצי" משקפת את מדיניות האוניברסיטה כ"חובבת משפחה" (family friendly). האוניברסיטה, אכן, מעודדת משפחתיותבפינות הנקה, בהרשאה להיכנס עם עגלה לכיתה, במתן מלגות לנשים גם בחופשת הלידה. פייר? זה פייר. אבל למדיניות הזאת יש גם צדדים פחות רצויים וצריך לתת עליהם את הדעת. בדוחות הניטור של השנים האחרונות העלינו את קשיי המחלקה בהתארגנות בהוראה כי הסגל אינו נוכח במוסד. ראשי מחלקות מודעים לעובדה כי מרבית המרצים המטופלים בילדים מבקשים ללמד בין 10:00 (כדי שיוכלו להגיע מתל אביב) ל-14:00 (כדי שיוכלו לשוב אליה). במקרה הטוב מצליחים ראשי המחלקות להשיג מאלמנים, רווקים וגרושים אנטיפטים הסכמה ללמד בשעות היום המוקדמות או בזנבם המאוחר. ובימים שהם אינם מלמדיםאנשי הסגל כלל אינם מגיעים להר הצופים. כך נוצר לו שבוע עבודה בן יומיים, כשכל יום הוא בן ארבע עד שש שעות. התוצאה היא שרק במקרה הטוב מצליחים ראשי מחלקות לכנס ישיבה שבה נוכחים כל חברי הסגלכי בארבע השעות שחברי מחלקתם מגיעים לקמפוס הם מלמדים, מקיימים שעת קבלה, מקדמים זה את האינטרס של זה, וממהרים בחזרה לעיר החולות והגלים. אין זמן פנוי לשיחה אינטלקטואלית, אין כמעט זמן ליוזמות משותפות. התוצאה: מחלקות רבות בהר הצופים הן קהילות רפאים.

אין לי דבר כנגד חובבי משפחה. גידלתי אחת, גם נשאתי ימים באחריות. אפילו חקרתי את נושא השוויון  המגדרי ופעלתי מעשית להגברת השוויון. אדרבה: גם אין לי בעיה עם המסר. "ילדים זה שמחה" ואנחנו בסך הכול אוניברסיטה ישראלית, והיא בתוך עמה יושבת. אבל אם כל מה שיש במוסד שמביט מערבה זה רק המסר של "עד שלוש וחצי", אזי רוח המוסד מגבירה בו את ממד הרפאים שבו. יש ימים שאני עומד במסדרון וצועק: "איפה אתם?" ורק החתול השכונתי עונה לי בפיהוק, בתל אביב. לא צחוק, על אמת. וזה לא רק החתול: אורחים מחו"ל מסתובבים בין החדרים בחיפוש מתוסכל אחרי חברי סגל, הסטודנטים דופקים לשווא על דלתותיהם של המרצים שמעט באו והרבה הלכו.

בבקשתה לסיים את יום העבודה "עד שלוש וחצי" העבירה הנהלת המוסד את המסר היחידי בנוגע לערכי העבודה של הסגל. התוצאה היא שהביקורת הציבורית על כך שעובדים פה "רק שש שעות" מתחילה להיות מוצדקת. וכשזהו המסר הבלבדי, זוכים התל אביבים למרחץ מצפוני וחוגגים על גגות העיר, כי זה מה שתל אביב יודעת לעשות, לא? ברצינות: אי אפשר לנהל מוסד רציני בשש שעות ביום; ואי אפשר לקיים קריירה בוהקת בשתיים-עשרה בשבוע. הפרסים בהתאם, הדירוג בעתיד יהיה בהתאם.

לפיכך, צריכה הנהלת המוסד להוציא מסרים נוספים, כאלו שיעודדו שתהיה כאן עבודה רבה, כי רק באמצעות עבודה רבה יש לנו סיכוי להצליח בתחרות הגלובלית על הצטיינות. אם האוניברסיטה רוצה להמשיך למצוא עצמה ברשימת המוסדות המובילים בעולם, צריכה הנהלת המוסד למצוא דרכים נוספות להבטיח עבודה – שכר ראוי, מסגרות מקומיות לחינוך הילדים, תמיכה בתשלום מעונות למי שאכן זקוק להארכה. יכול להיות שיש דרכים נוספות – אבל הצטמצמות אל "בחצי היום" תמסד חצי יום ותקבע פחות מחצי השבוע. הנקלטים כיום באוניברסיטה כבר יודעים שמקסימום זה יומיים.

המשמעות היא שאם "עד שלוש וחצי" יהיה המסר היחיד של ההנהלה לסגל – כי היא לא העבירה כל מסר אחר בשלוש השנים האחרונות – אזי קיר הנובליסטים ושדרת הממציאים שבהר הצופים לא יעודכנו גם בתום שמונה השנים הטובות של תכנית הרפורמה שהנהלת המוסד מבססת עתה. בלי עבודה, אין הישגים. בלי מאמץ, אין שיפור. האקדמיה בנויה על תחרותיות, על מאמץ והצטיינות. זה לא יכול להצליח בשש שעות ביום, זה לא יכול להצליח בשתיים-עשרה בשבוע. זה בסדר ילדים, זה חשוב שילדים יגיעו לביתם עד ארבע, אבל חשוב שהאוניברסיטה תעמיד לרשות הוריהם דרכים נוספות בכדי לכבד את המוסד ובכדי למצות את כישוריהם האינטלקטואליים והבינאישיים.

1
Anonymous
15-May-2016, 4:17
US Air doesn’t have red tray tables. that pic must be from a virgin atlantic flight!! but then again, i don’t think virgin would serve &#o&30;bisc8ff2#8221;“ I wish i could just fly virgin forever.

2
Anonymous
16-Mar-2013, 2:22
ועוד הערה אחת לעניין זה האם הכלכלנית בבנק, או המורה בבית הספר ומזכירת החוג באוניברסיטה זכאיות לבוא לעבודה רק לאחר פיזור הילדים בין מוסדות החינוך השונים?

3
Anonymous
16-Mar-2013, 0:12
ראשית למה לגור בתל אביב כשמקום עבודתך העיקרי הוא ירושלים? המוסד אין זה מענינו היכן אתה גר בדרך כלל העובד צריך להתאים עצמו למקום העבודה האם גם נושא זה כלול במושג הידוע "חופש אקדמי"? האם בגלל שעות הלימוד בגן ובבית הספר נמנע מישהו מהסגל האדמי לנסוע לכנסים בחו"ל? וחוץ מזה שמעתם פעם על המושג בייביסיטר? ועל מטפלת או משפחתון או מועדונית לשעות אחה"צ על ערב ולילה אין מה לדבר זה כבר נעלם מן העולם ולא ישוב להיות כשהיה

4
Anonymous
10-Apr-2012, 17:35
גדי שלום, כתבתי גם בתגובה לאורנה שאני סבורה שהתגובה שלה במקום. עם זאת, כאחת שנוהגת לעבוד חלק מימי השבוע עד מאוחר, ואפילו מאוד, אני מוכרחה לומר שזה מאוד לא נעים להשאר בקמפוס אחרי שש וחצי. כך שממילא כל הדיון הוא על פרק זמן קצר מאוד. בכל אופן, שמחתי לקרוא בין השורות שאתה סבור כמובן מאליו שיש מלגות בחופשת לידה. ולא היא. אין מלגות (במדעי הרוח והחברה לפחות) בתקופת הלידה. זוהי תקלה חמורה שראוי מאוד לקדמה. ולבסוף, ומה אתה מציע למען קידום השתלבות נשים באקדמיה, או שאין זו מטרה ראויה בעיניך?

5
Anonymous
09-Apr-2012, 17:51
הלו? יש שם מישהו? רק ריק. ריק. ריקני. הבעיה היא בריק. הריק שואב אליו הכל. הכל נבלע בו והוא לא ידע כי בא דבר אל קרבו. כבר לא נשאר הרבה ממדעי הרוח בעברית. נשאב אל הריק. ריק שנוצר מחוסר נוכחות. שהרי זוהי בדיוק ההגדרה של ריק. לקוניוס

6
Anonymous
05-Apr-2012, 2:48
להבנתי והיכרותי, חלוקת זמן העבודה בין המשרד באוניברסיטה לבין המשרד בבית אינה שונה באוניברסיטאות אחרות בארץ וגם חלק מאלו בעולם, לפחות בחברה וברוח (המסדרונות במחלקה המקבילות נראים דומים מאוד) מה זה אומר? גם את מה שאנחנו יודעים לגבי השינויים בעולם התעסוקה במקצועות החופשיים, וגם שמי שלא צריך להגיע למעבדה כנראה יכול להיות לתרגל תחרותיות ומצוינות (אינדיבידואלית) במשרד בבית או במקומות אחרים הרעיון שיש קשר בין נוכחות במרחב משותף לבין איכות וכמות העשייה במדעי החברה והרוח הוא מעניין, ואולי אפילו ראוי לבדיקה אמפירית. אבל האם אתה באמת בטוח שיש קשר סיבתי ישיר בין זמן השהיה במשרד באוניברסיטה לבין סוג ה'ביצועים' שאת המדבר עליהם? מפגשים טובים בין חברי קהילה אקדמית הם חיוניים לפרוגרס רוחני. נורמה של 2-3 ימי נוכחות מלאים יכולה להתניע את זה, אבל דרושים גם צרכים אינטלקטואלים משיקים ועוד אי אלו עניינים בינאישיים כדי שהטיפוס האידיאלי הזה של קהילה חוקרת יתממש. במילים אחרות, מה שצריך לשאוף אליו הוא לא רק כמות של נוכחות במרחב משותף, אלא גם איכות. הראשון לא בהכרח משפיע על השני. ולבסוף, סתם בשביל הדיוק האמפירי- שעת נסיעה אחת לכל כיוון לא אמורה לשנות מהותית את ההבדל בין אמהות (סליחה על ההתעקשות, אבל בכל זאת בתוך עמי אני יושבת) ירושלמיות/מודיעיניות/מבשרתיות/תל-אביביות. מי שצריכה לעתים לפזר ילדים במסגרות חינוך ב 8 בבוקר לא תצליח להיות באותו זמן בשיעור, וכנ"ל לגבי אסוף ילדים ממסגרות חינוך בשעה 16:00. אבל כן ניתן לצפות- בנסיבות שבהן יש באמת צורך מהותי בכך- שנשים שבחרו קריירה אקדמית ימצאו סידור חליפי.

7
Anonymous
05-Apr-2012, 0:51
הי גדי יש הרבה במה שאתה כותב, אבל אחד היתרונות והחסרונות של העבודה האקדמאית, היא שלא חייבים לעשות אותה באוניברסיטה עצמה. אין ספק שזה חשוב להיות נוכח פזית במוסד, להיגש, לדבר וחשוב ביחד אבל רוב האקדמאים בעלי המשפחות שאני מכיר ממשיכים את העבודה אחרי שהילידים הולכים לישון או מוקד בבוקר לפני שהם קמים אז להגיד שזה מה שיגרום לכך שלא תהיה עבודה - זה קצת מוגזם ולא מדוייק - את שעות העבודה שאתה מסתדר בחדר וקורא או כותב - אפשר לעשות גם בבית ולנצל את הזמן במוסד כדי ללמד, להיפגש ולבצע את מה שאתה קורא "אזרחות טובה" באוניברסיטה אין שהעדר מרצים במחלקה במשך רוב השבוע - גורם לה להיות סוג של מסדרון רפאים אבל אולי יש דרכים אחרות לגרום לסגל להיות נוכח בשעות הפעילות (נגיד 10-15) ולא, לדעתי זה שיש אור דולק בחדר עד עשר לא מראה שמישהו כאן עובד עד מאוחר - אלא שהוא סתם מבזבז חשמל.... לירון

Leave a comment: