Prof. Gad Yair's Blog



דברים קצרים לכבוד המינוי החדש באוניברסיטה
Bookmark and Share

תודה לכל המברכים והמברכות! בימים הקרובים אכנס לתפקידי החדש כמנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך ואעשה זאת באיטיות מושכלת. גם כי זה נכון, גם כי אני מצוי תחת מתקפה תקשורתית חיובית ומפרגנת בעקבות פרסום ספרי "צופן הישראליות". בצוק העיתים, לא תכננתי תוכניות וגם כעת אומר רק כמה דברים קצרים.

כאשר פרופ' חיים אדלר, מי שהקים את המכון ועמד בראשו למעלה משני עשורים, פרש גם מביה"ס למנהיגות חינוכית (פרש, ע'לק – הוא עדיין פעיל כתמיד) – ביקשו ממני לומר כמה מילים. אין לי אותן כעת, ואספר רק סיפור אחד ממה שאמרתי אז. יש מכם שאולי זוכרים כי הייתי מן המשתעשעים במחקר, מי שסטטיסטיקה הייתה לו משחק לשעות הפנאי. בשעות ליליות של שעמום הפעלתי שיטה מיוחדת (correspondence analysis) במטרה לבחון את מבנה התודעה שלי (אחר כך הפעלנו את השיטה על הילדים בבי"ח אלי"ן – במחקר חשוב שלא התפרסם). השיטה ניתחה מטריצה שהצליבה בין אנשים למאפיינים. לא אטריח אתכם ואפנה לממצאים: בצד האחד של המפה הקוגניטיבית שלי ניצב המנחה שלי, פרופ' ראובן כהנא, צמוד לציר ה"תיאורטיות". בצד השני שלה, על קוטב ה"יישומיות", ניצב מי שהיה אז הבוס שלי בעירית ירושלים, מיכאל גל (ותודה לפרופ' תמר רפופורט על השידוך וראו להלן). בתווך, בין לבין, ניצב חיים אדלר. וצמוד אליו, קצת פונה אל ראובן, ניצבתי אני. מהסס. תוהה. מתלבט. והנה, עשרים שנה אחרי ה"חי בריבוע" של התוכנה, החליטה האוניברסיטה כי בשלוש השנים הבאות זאת תהיה הפוזיציה שלי – האיש שלה שניצב בין לבין, היורש של חיים (ועילית ומאיר) בפוזיציה שמשלבת בין תיאוריה ומעשה, תפקיד שנע במתח שבין ניתוק אקדמי למחוברות חינוכית. הסטודנטים שלי, שמלווים אותי כבר שנים, יודעים שאני נוטה לתיאוריה וששם ליבי, והם גוערים בי על הנטיות החזקות שלי לפנות שוב ושוב אל מרכז המפה, אל חיים, הניצב בתווך שבין התיאוריה למעשה. אבל הם גם מאוד שמחים כשאני ניצב שם לידו. אז הנה סגירת מעגל: בין ראובן למיכאל, אני עומד עם חיים, אחרי חיים. אני עדיין מציץ בפליאה – איך יכולה הייתה תוכנה סטטיסטית לראות עשרים שנה קדימה.

כשסיימתי את "צופן הישראליות" כתבתי בראשו הקדשה:

ספר זה מוקדש לזכרו של מיכאל גל.

מיכאל היה הבוס שלי בעיריית ירושלים.

כשהוא קיבל אותי לעבודה הוא אמר לי:

תזכור שכולנו פה פקידים ושהתפקיד שלנו הוא

לשרת את הציבור.

ברוח זו נכתב הספר.

בסוף הספר הוספתי התחכמות, אך בהוצאת כתר חשבו שזה מוגזם והציעו שאוריד זאת. טעיתי כשהסכמתי. אני חושב שאת החינוך של מיכאל הפנמתי היטב – במצוינות שלו, ברצינות שלו, במסירות שלו – והוא הותיר בי, כפי שאתם מבינים, רושם בל יימחה. אבל זה יותר מרושם. זאת השליחות החינוכית, זאת ההבנה של חשיבות החינוך, של הפוטנציאל שלו, ושל תפקידנו כמחנכים-חוקרים וחוקרים-מחנכים.

אל המכון הגעתי בשנה אלף שלי באוניברסיטה. מהר מאוד. השיעור הראשון שלי באוניברסיטה היה ביום א' בשש וחצי בערב, קורס על "נוער ונעורים" עם ד"ר צעירה ואנרגטית בשם תמר רפופורט. הסילבוס בן 40 העמודים לא הבהיל אותנו, ולמחרת בבוקר התייצבתי בספריה לקרוא מאמר של רוברט סלמן על התבגרות. קראתי והכרעתי: פה ביתי, ונעשה את זה יותר טוב. חודשים ספורים אחר כך התרוצצתי עם תמר ועוד כמה סטודנטים בכל יערות הארץ – בהעברת שאלונים לנוער בתנועות. ביתינו המחקרי היה המכון, והוא נשאר לנו מאז כבית של ממש, לכולנו. אנשים התחלפו – אך המכון נשאר "המכון". והוא הכי בית באוניברסיטה, המקום השפוי הזה שמאפשר לך לעשות דברים שאומרים לך תמיד שאי אפשר. לעולם לא עזבתי את המכון – כמו רבים מכם – והאנשים בו יקרים לליבי, כמו לכם. אני נכנס למקום נפלא, ואני מבטיח שהוא יישאר בית כמו שהיה, אבל אולי נוסיף בו דשא ובריכה ושימשיות. כי גן ילדים כבר יש. ועכשיו זמן לבית ספר.

האמת צריכה להאמר: המכון הוא איילה, והמכון הוא נאווה וחנה ושני וליאת ועוד חברות וחברים שתרומתם מפז. הצוות של המכון הוא הנכס הגדול שלו. והוא פורח על תשתית קודמת – על לורן ועליזה ועל מי שלצערי שכחתי. כן, מכון הוא חדרים ותקציבים, אך הוא יותר מהכל האנשים. ופה, אצלנו, התכנס לו צוות אנושי מופלא – יוזמתי, מוטיבטיבי, נאמן. לא יכולתי לקבל צוות טוב יותר שיידחוף אותי מאחור.  

אני מודה לכל המאמינים בי (אני גם יודע שלא הייתה להם ברירה, ובכל זאת): לסטיב קפלן, איל בן-ארי, ראובן אמיתי וועדת החיפוש, לרקטור ולכל המתמידים בוועדתם. עוד יהיה זמן שאבוא לדרוש מהם בעבור האמון, ואני תקווה שהם לא יתאכזבו בבוא היום הזה.

סטפן ג'י גולד כתב בספרו האחרון על סבו, שהיגר לארה"ב על גבי ספינה ב-1900. הוא סיפר כי לימים הוא מצא את המילון שבו סבו למד אנגלית על סיפון הספינה, ושעליו הוא שירבט, כשהגיע לאליס איילנד, I have arrived. מאה שנים אחרי, בניו יורק, יכול היה גולד לומר, אכן, הגעתי הבייתה.

מאוד רציתי שתהיה לי הזדמנות לצטט זאת פעם. גם אני I have arrived.

גדי

1
05-Dec-2011, 16:08
Organizational politics...history.

2
Anonymous
05-Dec-2011, 15:26
ברכות חמות על מינוי, גדי! ובהזדמנות הזאת- תמיד כשנתקלתי בלוגו של המכון, תמהתי מדוע שמו בעברית ובאנגלית שונה... הרי "טיפוח בחינוך" זה לא Innovation in Education. שתי המילים הרי לוקחות אותנו לכיוונים שונים.

Leave a comment: